פילוסופיה פוליטית לפי המודל הפוֹפֶריאני, "גדולי הפילוסופיה", 2018
Жүктеу.....
Пікірлер: 33
@user-yx9rs7ne2q Жыл бұрын
מאוד מעניין לשמוע את הניתוח!
@sportclinic8329 Жыл бұрын
תודה רבה. הרצאה נפלאה. ספר חשוב לקריאה. במיוחד בימים אלו
@eliyahubasa9401 Жыл бұрын
הרבה זמן חיכיתי וציפיתי לשמוע הרצאה שלך על החברה הפתוחה של פופר. כיף שזה הגיע.
@popik45 Жыл бұрын
ההרצאות שלך הן מזור לריקנות של שגרת היום יום.
@barak0302 Жыл бұрын
אם מדברים על אופנות: מישהו מלמד כיום על בנת'הם, מיל, היואל, פירס? אולי במסגרות של היסטוריה של רעיונות (היואל למשל) או לימודי תרבות (הרי הם חייבים לההזכיר את הפנופטיקון, מבלי להזכיר או לדעת שום דבר אחר לגבי בנת'הם). ואפילו במקומות בהן שולטת הפסיכואנליטיקה, כבר יצא לי להשתומם כששאלתי מרצה (שמומחיותה היתה פרויד) על פרום, ולא היה לה מושג קלוש על מי אני מדבר... בניגוד לטענת היוטיליטריאניזם, אני דווקא לא התרשמתי שמישהו מכיר את בנת'הם (אבי התועלתנות), אבל למדתי פילוסופיה (לפני כ-20 שנה) רק בפקולטה של גילמן (בעיקר פילוסופיה של הלשון) ובאוניברסיטת סידני (גם בתחום הפילוסופיה של השפה (היה שם גם קצת אתיקה, קצת היגל וקורס חדש ומצחיק (או עצוב, תלוי מה חושבים על פילוסופיה) ב"קיימות") - כשרציתי לכתוב עבודה בפילוסופיה של המדע, התברר לי שתחום זה שייך לפקולטה אחרת... אבל לפחות התירו לי לעשות זאת), אז ייתכן שפשוט החמצתי את המגמה הזו. בגדול, נראה לי כי לימודי תרבות הולכים בכיוון של פילוסופיה קונטיננטאלית, פוסטמודרניזם, מיגדר, קולוניאליזם, נאו-מרקסיזם (פרנקפורט, בירמינגהם ואחרים), תאוריות התקבלות וכולי (מבצרו של השמאל (במקור)), בעוד אשר בפקולטות השונות לפילוסופיה זה מסובך יותר... נראה שיש שם (או היה בעבר) מאבק נואש בין אג'נדות שונות. קראתי בעבר ספר מרתק על אותו מאבק היסטורי שהתרחש בפקולטה לפילוסופיה באוניברסיטת סידני ופשוט ביקע אותה לשתיים.
@barak0302 Жыл бұрын
אני מסמפט את התאוריה הפופריאנית, אך, כתומך שלה, עלי להעביר ביקורת משלי על פופר ואף על ההרצאה עליו: זה קצת מוזר (דיסאינג'יניוס?!) להעביר הרצאה שלמה בזכות הביקורתיות שבה תמך פופר כביכול, מבלי לציין כמעט את כל ההתנגדויות, חלקן חשובות ביותר, כנגד התאוריה שלו, למשל לגבי הקריאה הסלקטיבית והאידיוסינקרטית שלו (וחלק טענו אף אוטוריטטיבית) את אפלטון, הגל ומרקס. פופר עצמו (בניגוד לאיינשטיין למשל) לא ידוע (לפחות כך שמעתי) כמישהו שהעריך ביקורת, ולא נראה לי שרק בגלל שכל הביקורות כלפיו נבעו מתוך בורות או דיסציפלינות פוסטמודרניות. גם תלמידו, אגסי, לא טרח לנסות באופן רציני להתעמת עם פילוסופים שלא אהב (ויטנגנשטיין, היידגר ועוד) אלא היה פשוט מסיט את השיחה מהם, בדרך כלל אחרי איזה משפט יחיד ובלתי רלוונטי פילוסופית, כמו "אני לא מסכים עם ויטגמשטיין - השפה כל הזמן מתפתחת", אשר הראה בבירור שאו שאינו מבין כלל את אותם פילוסופים, או שהוא מתעקש במכוון לייצג אותם לא נאמנה (ממש באותו אופן שפופר, לפי מתנגדיו, עשה לתאוריות שנגדן הוא יצא חוצץ). אז כנראה גם דיסציפלינה רציונליסטית הדוגלת בחשיבות הביקורת, יש לה בעיות רציניות כשביקורת מופנית כלפיה...
@yosivin15 ай бұрын
1:04:40 לצערי חזרנו לתקופה שמדבריה על קונספציות.
@yoavba5706 Жыл бұрын
תודה רבה על ההרצאה! ובנוסף, סליחה על הבורות, אבל אוכל אולי לקבל הרחבה בעניין הפנסיות העתידיות של הנוער של היום?
@mikv6946Ай бұрын
What about translating it to English. The best way to do that will be to add English text translation as default CC.
@willhunting4258 Жыл бұрын
היי דר אונגר כאן מאזין צעיר בגיל, בזכותך התוודאתי לפופר (כמו לרבים וטובים אחרים) והקשבתי לעצתך וקראתי את הספר החברה הפתוחה ואויביה, אך אני רוצה לתקוף את העניין מזווית קצת שונה, בפרק 24 " הפילוסופיה האורקלית והמרד נגד התבונה " כאשר הוא רוצה להבחין ולהכריע בין שתי האופציות שעל האדם לאמץ (רציונליות ואי-רציונליות) הוא קורא להשתמש ואף משתמש בעצמו בדמיון שלו, הוא מדמיין סיטואציה של חברה שמאמצת את הרציונליות וחברה שלא ומנתח את התוצאות. נושא הדמיון מרתק אותי, אכן בדמיון הכל אפשרי, לכן אני רוצה לדעת ואני סבור כי נושא זה יעניין גם אחרים- איך האדם יכול להתמש בדמיונו כאינסטרומנט? למשל איינשטיין דמיין את הסיטואציה של כדור בחלל ריק מכל דבר וקיבל תובנות. לדמיון כפי שההיסטוריה מלמדת, חשיבות רבה לאדם, אולי הוא הכלי היחידי שיכול לשחרר את האדם מהסטגנציה הכרונית שגופו נתון אליה, המון היפותזות רצות לי בראש ןאשמח לשמוע ולהרחיב דעת מדבריך. תודה מראש
@yosivin1 Жыл бұрын
האם אפשר לבקש את התרשים הרלוונטי שיעלה בעמוד הפייסבוק שלך לנוחיות המאזינים ביוטיוב?
@marwanadoomi7386 Жыл бұрын
אם אתה יודע איך מתקנים את העולם אז מה עשית כל השנים שעברו עליך והאם אתה חושב שהתנאים של ימינו יותר נוחים לתיקון? אני מפחד שאתה לא מציאותי או שאתה אוהב הרצאות
@user-sagiv.m.t Жыл бұрын
(אם) כל הדיציפלינות מבוקרות ע"י האקדמיה, באילו מסגרות או מוסדות מבוקרת האקדמיה עצמה ופעולותיה? במילים אחרות, מי מבקר את המבקר? האם האקדמיה אינה סוג של הגמוניה כמו הכנסיה בזמנה, בשיאה?
@user-xt7yc7pv5j
Жыл бұрын
ראה זן ואמנות אחזקת האופנוע ולילה של פירסיג
@user-sagiv.m.t
Жыл бұрын
@@user-xt7yc7pv5j האם זו הפניה /הזמנה לצפות בתוכניות של הערוץ הראשון הקשורות לנושא זה? אם כן, אפשר גם לרשום את התאריך המדוייק ככל האפשר, שבו שודרו תוכניות אלה ? שלא אחפש מחט בערמת שחת?
@user-xt7yc7pv5j
Жыл бұрын
@@user-sagiv.m.t לא זה לא פניה לצפות יש פלייליסט של במאים וצלמים ויש תאריכים
@user-sagiv.m.t
Жыл бұрын
@@user-xt7yc7pv5j קיבלתי, תודה! ספר זה יכול להיות אלטרנטיבה לאחידות הרעיונית של ההגמוניה האקדמית. במיוחד במערב ובכלל.
@user-jw8uw7ej9e
Жыл бұрын
לא ניתן להגדיר זאת מדויק יותר. וצריך להוסיף: בדרדור מתמיד.
@idan4989 Жыл бұрын
מה לגבי החברה האבסטרקטית ?
@willhunting4258 Жыл бұрын
היי דר אונגר יש פה משהו שאני לא מבין, בהרצאתך על האתיקה הניקומאכית אמרת בתקיפות כי אתה מאמין בה, האתיקה הניקומאכית מדברת על כך שאני נבחר בכל סיטואציה "טלוס" ונפעל להשיגה, אך פה אתה אומר כי התנהגות של כיוון לטלוס הינה אנטי פופריאנית ומזיקה, האם אתה מאמין כי אדם צריך לאמץ טלוס גדול או פשוט לתקן עיוותים בחייו כמו בחברה הפתוחה
@user-sagiv.m.t Жыл бұрын
מה ההבדל בין גישתו/תפישתו של ניטשה את ההיסטוריה כמעגלית (השיבה הנצחית) לבין הגישה הגליאנית התאולולוגית, שיש יעד בסופה? האם שתי התפישות אינן אלא היפוטזות בלבד ואין להן ממשות?
@user-jw8uw7ej9e
Жыл бұрын
היי שגיב. בקצרה. ה"קשר" במקרה זה מפגין היפוך סימטרי. המודל של ניטשה (שתאורו "שיבה נצחית" מטעה מאוד) הנו, לפני הכול, מתקפה חזיתית על ההיסטוריציזם הטלאולוגי, כלומר ההגליאניזם בכללותו (ובמשתמע, גם על הנגזרת המרקסיסטית שלו). הספקנות של ניטשה בעניין "אמת" (שטובה רק "לזמנה") שהופצה כבר בכתביו המוקדמים (בשנות השבעים) (ושבזכותה ניתן להכתירו כאחד ה"מבשרים" של גישות פוסטמודרניסטיות עכשוויות) מיושמת למושג ה"היסטוריה", ופורמת את ההיסטוריציזם שמציב את הפיקציה של "היסטוריה נצחית" (עם טלוס הומוגני והתפתחות ליניארית) מעל ל"היסטוריות הקונקרטיות" (או הכרונולוגיה של מעשי אנוש) הכפופות לה. מאחר שאין לא "טלוס" ולא "אמת" (או טרנסצנדנציה, אפילו מהסוג המהוסס שהוסיף קאנט לאפיסטמולוגיה שלו) אין למעשינו "תכלית", וברור שלא "כיוון" והבלים נוספים כגון אלה (שכולם, אגב, קורסים לתהום השטויות עם "מות אלוהים" (המאוחר קצת יותר)). אי לכך, "ההיסטוריה חוזרת", אנו נמשיך לבצע אותן טעויות, לסטות לאותם שבילים מפוקפקים, לחטוא באותן (או כנגד) "נורמות" חסרות שחר, וכן הלאה. הכול "יחזור" לא במובן המטופש (שמופיע לצערי גם באחד מסרטי וודי אלן, נדמה לי שזה ב"אני הול") שכביכול האירועים הקונקרטיים חגים במעגל נצחי, אלא שאירועים (כאלו ודומים, מבחינת הנצח) יישנו עוד ועוד על ידי ישות הבלותית המתהדרת באופן נרקיסיסטי בנזר ה"הומו סאפיינס".
@user-sagiv.m.t
Жыл бұрын
@@user-jw8uw7ej9e ד"ר אונגר היקר מאוד!! תודה רבה לך שמצאת לנכון להקדיש זמן ומאמץ להשיב/להבהיר לי על שאלותי. האמת אני מופתע מאוד, לטובה, על כך. מכאן אני מסיק גם כי אתה לא אדיש לצמאי הדעת. אני צמא לדעת מהסוג הנעלה (בזכות עצמו) שאתה מביא לנו בהרצאותיך המאלפות. העניין ברור לי יותר כעת מכפי שהיה קודם לכן ועל כן , תודה !!
@Nihilvs Жыл бұрын
הנרי היקר, שאלה רצינית עכשיו. הרי אתה מכיר את תקרית הדוקרן המפורסמת. במקרה והיית חייב לבחור צד בתקרית. באיזה צד היית בוחר ומדוע ?
@user-jw8uw7ej9e
Жыл бұрын
הקהיליה האקדמית והמיתולוגיה הנלווית הפריזו מאוד בהבלותה זו. לא היה שם כל ויכוח, אפילו ברמה טריוויאלית. ויטגנשטיין היה מנעוריו אדם חמום מוח, שאף הסתבך קשות בתקופת ה"גלות" שלו מפילוסופיה, כאשר שימש כמורה בכפר אוסטרי נידח, ו(כמעט) תלש את אוזנו של תלמיד חלוש שכל מהגולגולת (לא מתבדח, הוא עמד בפני אישומים, וניצל מכלא בנס, ולאחר התערבות מסיבית של אחותו. אגב, הילד המסכן סבל מנזק בלתי הפיך). אני מביא הערות אלה כדי לבאר, שהמחווה (הבלתי מתאימה למועדון ויכוחים בקיימברירדג, אודה) אשר לא ממש הפתיעה את רעיו ועמיתיו, היתה טריוויאלית ומקרית. הוא לא באמת התכוון לנפץ את גלגולתו של פופר (המבדח הוא, ששניהם הגיעו (בדומה לגומבריך) מאותו רקע של אליטה אינטלקטואלית וינאית). שב ואומר, שה"אירוע" הזה נופח בשל ה"פיקנטיות" על "קטטה" וכמעט תגרת ידיים בין שני פילוסופים, לכאורה לא חיזיון שכיח). אולם, אם אתה שואל לעניין הזיקה שלי למי משניהם, התשובה מורכבת. בקיצור, אני עצמי פופריאני אדוק, בן לשושלת פופריאנים, ומאמין בלהט שהטיטן האחרון של הרציונליות המערבית ראוי לכבוד (שאינו זוכה לו כיום, מכל וכל). הייתי רוצה לחשוב, שהיסוד המרכזי בהגות הפופריאנית יציב עדיין, ואולי אף נצחי, כלומר - שיש היתכנות להשלטת נורמות של רציונליות דפנסבילית לפחות במדעים, אם לא בשאר תחומי החיים. אולם, בד בבד, אני מכיר בתוקף המוחלט של הדקונסטרוקציה הויטגנשייניאנית, והחבלה הבלתי הפיכה (כמו באותה אוזן נזכרת) שחיבל בעקרונות היסוד של רציונליות מערבית (בעיקר אך לא רק ב"חקירות פילוסופיות", הוא עשה זאת כבר במסות המוקדמות יותר שלו על "הכרחיות" ועל מתמטיקה). פופר לא יכול היה להכיר את כתביו אלו של ויטגנשטיין, כי הם החלו להתפרסם, בחסות תלמידתו אליזבט אנסקום, רק לאחר מותו. לעומת זאת, ויטגנשטיין, שכינה את אחד האנשים הנחשבים ביותר בפילוסופיה האנגלית של התקופה ההיא - ג"א מור - חמור (ובכינויים גסים יותר) (כמעט) בפניו (וזאת אף שמור היה איש חסדו ומטיבו) היה נטול קורטוב סובלנות לגישות יריבות ורחש בוז עמוק וגלוי לכלל עמיתיו שם (לרבות ראסל, עוד אחד שהיה איש חסדו ומטיבו), ומאחר שלא הסתיר את דעותיו (בדיוק כהמלצתו של דיוגנס) אתה יכול לשער כמה היה חביב על סביבתו. בקיצור, אני מצדד - רגשית - בפופר, אך יודע (למרבה הכעס והכישלון) שויטגנשטיין צדק ביסודו של דבר. איני סבור שזו התשובה לה חיכית, אך איני יכול לעשות טוב מכך (כרגע). אם הייתי חייב להכריע בפסיקה סופית, הייתי אומר כך: גורל האנושות היה משתפר מאוד לו צדק פופר, אלא שיד ויטגנשטיין (עם או בלי דוקרן) היתה על העליונה.
@elenalevy-arie7860
Жыл бұрын
@@user-jw8uw7ej9e שלום דר' אונגר ורוב תודות לך על ההרצאות המרתקות! רציתי להצטרף לשאלה ובהמשך לתשובתך לשאול, האם אפשר לומר שויטגנשיןן שונה מפופר בכך שבניגוד להנחה של פופר בדבר אפשרות הפרכה לכל תאוריה, הוא מציעה תאוריה שלא ניתנת להפרכה? בכבוד והערצה צרופה, מאזינתך האדוקה.
@user-jw8uw7ej9e
Жыл бұрын
@@elenalevy-arie7860 ילנה יקרה. התשובה היא: לא!
@Nihilvs
Жыл бұрын
@@user-jw8uw7ej9e תודה הנרי על תשובתך, השאלה שלי הייתה משועשעת ותגובתך אף יותר, ולמרבה הפלא דווקא זו התשובה שחכיתי לה. מעניין לראות לפעמים את הניתוק המוחלט בין הצד הפילוסופי והתרבותי לבין האישיותי, אצל ויטגנשטיין ( שאותו שקראתי יותר מפופר), יש צד הרבה יותר אנושי בטקסטים אחרים שלו (למשל 'תרבות וערך'), אבל ברור שהיה סוג של אוטיסט, בלי קונטציה שלילית. מעניין עוד יותר איך אפשר להשוות את שתי הגישות של פופר ושל ויטגנשטיין, או ספציפית יותר למצוא איפה הן סותרות אחת את השנייה יותר בפרטים. הצד היותר פסימי, שלי אין לי באמת עניין בו, טמון במשקל שאנשים מייחסים לצד הביוגרפי של אנשים גדולים שבגדולים. חבל לטעמי שנפוצה רכילות ענפה, אם היא נכונה או לא, ובכל מקרה מחוץ לקונטקסט כמו שאמרת, מאשר התעמקות ברעיונות. שאלתי גם את שאלתי, כי הייתה לי הרגשה שתהיה לך הזדהות עם ויטגנשטיין, רעיונית, כי הגישה שלו הרבה יותר מעניינת משל פופר- והרבה פחות משעממת לטעמי. יש צד שלם של בני אדם שפופר מפספס לטעמי -צד אי רציונלי, זה שפליני מבטא בצורה מושלמת בכמה מהסרטים שלו, זה אותו צד כנראה שגרם לויטגנשטיין (שהיה מאוד מוזיקלי, ומאוד שונה בעוד כמה מובנים...) להתנהג בצורה איררטית, ולמרבה העצב זה אותו צד שהוא לא רציונלי שגורם לשאר האנושות להתעלם מרעיונות כמו של פופר או ויטגנשטיין. אבל אני מסכים איתך לגמרי שהצד הרציונלי, משעמם כמה שיהיה, רק הוא זה שיכול להכריע גורלות. היכולת העליונה של האדם היא היכולת לעצב את העתיד שלו, ובכל זאת צריך הרבה מוזיקה בחיים.
![ג'ון רולס [2] - תיאוריה של צדק ו"אזרח הגיוני"](/img/d.gif)
Пікірлер: 33
מאוד מעניין לשמוע את הניתוח!
תודה רבה. הרצאה נפלאה. ספר חשוב לקריאה. במיוחד בימים אלו
הרבה זמן חיכיתי וציפיתי לשמוע הרצאה שלך על החברה הפתוחה של פופר. כיף שזה הגיע.
ההרצאות שלך הן מזור לריקנות של שגרת היום יום.
אם מדברים על אופנות: מישהו מלמד כיום על בנת'הם, מיל, היואל, פירס? אולי במסגרות של היסטוריה של רעיונות (היואל למשל) או לימודי תרבות (הרי הם חייבים לההזכיר את הפנופטיקון, מבלי להזכיר או לדעת שום דבר אחר לגבי בנת'הם). ואפילו במקומות בהן שולטת הפסיכואנליטיקה, כבר יצא לי להשתומם כששאלתי מרצה (שמומחיותה היתה פרויד) על פרום, ולא היה לה מושג קלוש על מי אני מדבר... בניגוד לטענת היוטיליטריאניזם, אני דווקא לא התרשמתי שמישהו מכיר את בנת'הם (אבי התועלתנות), אבל למדתי פילוסופיה (לפני כ-20 שנה) רק בפקולטה של גילמן (בעיקר פילוסופיה של הלשון) ובאוניברסיטת סידני (גם בתחום הפילוסופיה של השפה (היה שם גם קצת אתיקה, קצת היגל וקורס חדש ומצחיק (או עצוב, תלוי מה חושבים על פילוסופיה) ב"קיימות") - כשרציתי לכתוב עבודה בפילוסופיה של המדע, התברר לי שתחום זה שייך לפקולטה אחרת... אבל לפחות התירו לי לעשות זאת), אז ייתכן שפשוט החמצתי את המגמה הזו. בגדול, נראה לי כי לימודי תרבות הולכים בכיוון של פילוסופיה קונטיננטאלית, פוסטמודרניזם, מיגדר, קולוניאליזם, נאו-מרקסיזם (פרנקפורט, בירמינגהם ואחרים), תאוריות התקבלות וכולי (מבצרו של השמאל (במקור)), בעוד אשר בפקולטות השונות לפילוסופיה זה מסובך יותר... נראה שיש שם (או היה בעבר) מאבק נואש בין אג'נדות שונות. קראתי בעבר ספר מרתק על אותו מאבק היסטורי שהתרחש בפקולטה לפילוסופיה באוניברסיטת סידני ופשוט ביקע אותה לשתיים.
אני מסמפט את התאוריה הפופריאנית, אך, כתומך שלה, עלי להעביר ביקורת משלי על פופר ואף על ההרצאה עליו: זה קצת מוזר (דיסאינג'יניוס?!) להעביר הרצאה שלמה בזכות הביקורתיות שבה תמך פופר כביכול, מבלי לציין כמעט את כל ההתנגדויות, חלקן חשובות ביותר, כנגד התאוריה שלו, למשל לגבי הקריאה הסלקטיבית והאידיוסינקרטית שלו (וחלק טענו אף אוטוריטטיבית) את אפלטון, הגל ומרקס. פופר עצמו (בניגוד לאיינשטיין למשל) לא ידוע (לפחות כך שמעתי) כמישהו שהעריך ביקורת, ולא נראה לי שרק בגלל שכל הביקורות כלפיו נבעו מתוך בורות או דיסציפלינות פוסטמודרניות. גם תלמידו, אגסי, לא טרח לנסות באופן רציני להתעמת עם פילוסופים שלא אהב (ויטנגנשטיין, היידגר ועוד) אלא היה פשוט מסיט את השיחה מהם, בדרך כלל אחרי איזה משפט יחיד ובלתי רלוונטי פילוסופית, כמו "אני לא מסכים עם ויטגמשטיין - השפה כל הזמן מתפתחת", אשר הראה בבירור שאו שאינו מבין כלל את אותם פילוסופים, או שהוא מתעקש במכוון לייצג אותם לא נאמנה (ממש באותו אופן שפופר, לפי מתנגדיו, עשה לתאוריות שנגדן הוא יצא חוצץ). אז כנראה גם דיסציפלינה רציונליסטית הדוגלת בחשיבות הביקורת, יש לה בעיות רציניות כשביקורת מופנית כלפיה...
1:04:40 לצערי חזרנו לתקופה שמדבריה על קונספציות.
תודה רבה על ההרצאה! ובנוסף, סליחה על הבורות, אבל אוכל אולי לקבל הרחבה בעניין הפנסיות העתידיות של הנוער של היום?
What about translating it to English. The best way to do that will be to add English text translation as default CC.
היי דר אונגר כאן מאזין צעיר בגיל, בזכותך התוודאתי לפופר (כמו לרבים וטובים אחרים) והקשבתי לעצתך וקראתי את הספר החברה הפתוחה ואויביה, אך אני רוצה לתקוף את העניין מזווית קצת שונה, בפרק 24 " הפילוסופיה האורקלית והמרד נגד התבונה " כאשר הוא רוצה להבחין ולהכריע בין שתי האופציות שעל האדם לאמץ (רציונליות ואי-רציונליות) הוא קורא להשתמש ואף משתמש בעצמו בדמיון שלו, הוא מדמיין סיטואציה של חברה שמאמצת את הרציונליות וחברה שלא ומנתח את התוצאות. נושא הדמיון מרתק אותי, אכן בדמיון הכל אפשרי, לכן אני רוצה לדעת ואני סבור כי נושא זה יעניין גם אחרים- איך האדם יכול להתמש בדמיונו כאינסטרומנט? למשל איינשטיין דמיין את הסיטואציה של כדור בחלל ריק מכל דבר וקיבל תובנות. לדמיון כפי שההיסטוריה מלמדת, חשיבות רבה לאדם, אולי הוא הכלי היחידי שיכול לשחרר את האדם מהסטגנציה הכרונית שגופו נתון אליה, המון היפותזות רצות לי בראש ןאשמח לשמוע ולהרחיב דעת מדבריך. תודה מראש
האם אפשר לבקש את התרשים הרלוונטי שיעלה בעמוד הפייסבוק שלך לנוחיות המאזינים ביוטיוב?
אם אתה יודע איך מתקנים את העולם אז מה עשית כל השנים שעברו עליך והאם אתה חושב שהתנאים של ימינו יותר נוחים לתיקון? אני מפחד שאתה לא מציאותי או שאתה אוהב הרצאות
(אם) כל הדיציפלינות מבוקרות ע"י האקדמיה, באילו מסגרות או מוסדות מבוקרת האקדמיה עצמה ופעולותיה? במילים אחרות, מי מבקר את המבקר? האם האקדמיה אינה סוג של הגמוניה כמו הכנסיה בזמנה, בשיאה?
@user-xt7yc7pv5j
Жыл бұрын
ראה זן ואמנות אחזקת האופנוע ולילה של פירסיג
@user-sagiv.m.t
Жыл бұрын
@@user-xt7yc7pv5j האם זו הפניה /הזמנה לצפות בתוכניות של הערוץ הראשון הקשורות לנושא זה? אם כן, אפשר גם לרשום את התאריך המדוייק ככל האפשר, שבו שודרו תוכניות אלה ? שלא אחפש מחט בערמת שחת?
@user-xt7yc7pv5j
Жыл бұрын
@@user-sagiv.m.t לא זה לא פניה לצפות יש פלייליסט של במאים וצלמים ויש תאריכים
@user-sagiv.m.t
Жыл бұрын
@@user-xt7yc7pv5j קיבלתי, תודה! ספר זה יכול להיות אלטרנטיבה לאחידות הרעיונית של ההגמוניה האקדמית. במיוחד במערב ובכלל.
@user-jw8uw7ej9e
Жыл бұрын
לא ניתן להגדיר זאת מדויק יותר. וצריך להוסיף: בדרדור מתמיד.
מה לגבי החברה האבסטרקטית ?
היי דר אונגר יש פה משהו שאני לא מבין, בהרצאתך על האתיקה הניקומאכית אמרת בתקיפות כי אתה מאמין בה, האתיקה הניקומאכית מדברת על כך שאני נבחר בכל סיטואציה "טלוס" ונפעל להשיגה, אך פה אתה אומר כי התנהגות של כיוון לטלוס הינה אנטי פופריאנית ומזיקה, האם אתה מאמין כי אדם צריך לאמץ טלוס גדול או פשוט לתקן עיוותים בחייו כמו בחברה הפתוחה
מה ההבדל בין גישתו/תפישתו של ניטשה את ההיסטוריה כמעגלית (השיבה הנצחית) לבין הגישה הגליאנית התאולולוגית, שיש יעד בסופה? האם שתי התפישות אינן אלא היפוטזות בלבד ואין להן ממשות?
@user-jw8uw7ej9e
Жыл бұрын
היי שגיב. בקצרה. ה"קשר" במקרה זה מפגין היפוך סימטרי. המודל של ניטשה (שתאורו "שיבה נצחית" מטעה מאוד) הנו, לפני הכול, מתקפה חזיתית על ההיסטוריציזם הטלאולוגי, כלומר ההגליאניזם בכללותו (ובמשתמע, גם על הנגזרת המרקסיסטית שלו). הספקנות של ניטשה בעניין "אמת" (שטובה רק "לזמנה") שהופצה כבר בכתביו המוקדמים (בשנות השבעים) (ושבזכותה ניתן להכתירו כאחד ה"מבשרים" של גישות פוסטמודרניסטיות עכשוויות) מיושמת למושג ה"היסטוריה", ופורמת את ההיסטוריציזם שמציב את הפיקציה של "היסטוריה נצחית" (עם טלוס הומוגני והתפתחות ליניארית) מעל ל"היסטוריות הקונקרטיות" (או הכרונולוגיה של מעשי אנוש) הכפופות לה. מאחר שאין לא "טלוס" ולא "אמת" (או טרנסצנדנציה, אפילו מהסוג המהוסס שהוסיף קאנט לאפיסטמולוגיה שלו) אין למעשינו "תכלית", וברור שלא "כיוון" והבלים נוספים כגון אלה (שכולם, אגב, קורסים לתהום השטויות עם "מות אלוהים" (המאוחר קצת יותר)). אי לכך, "ההיסטוריה חוזרת", אנו נמשיך לבצע אותן טעויות, לסטות לאותם שבילים מפוקפקים, לחטוא באותן (או כנגד) "נורמות" חסרות שחר, וכן הלאה. הכול "יחזור" לא במובן המטופש (שמופיע לצערי גם באחד מסרטי וודי אלן, נדמה לי שזה ב"אני הול") שכביכול האירועים הקונקרטיים חגים במעגל נצחי, אלא שאירועים (כאלו ודומים, מבחינת הנצח) יישנו עוד ועוד על ידי ישות הבלותית המתהדרת באופן נרקיסיסטי בנזר ה"הומו סאפיינס".
@user-sagiv.m.t
Жыл бұрын
@@user-jw8uw7ej9e ד"ר אונגר היקר מאוד!! תודה רבה לך שמצאת לנכון להקדיש זמן ומאמץ להשיב/להבהיר לי על שאלותי. האמת אני מופתע מאוד, לטובה, על כך. מכאן אני מסיק גם כי אתה לא אדיש לצמאי הדעת. אני צמא לדעת מהסוג הנעלה (בזכות עצמו) שאתה מביא לנו בהרצאותיך המאלפות. העניין ברור לי יותר כעת מכפי שהיה קודם לכן ועל כן , תודה !!
הנרי היקר, שאלה רצינית עכשיו. הרי אתה מכיר את תקרית הדוקרן המפורסמת. במקרה והיית חייב לבחור צד בתקרית. באיזה צד היית בוחר ומדוע ?
@user-jw8uw7ej9e
Жыл бұрын
הקהיליה האקדמית והמיתולוגיה הנלווית הפריזו מאוד בהבלותה זו. לא היה שם כל ויכוח, אפילו ברמה טריוויאלית. ויטגנשטיין היה מנעוריו אדם חמום מוח, שאף הסתבך קשות בתקופת ה"גלות" שלו מפילוסופיה, כאשר שימש כמורה בכפר אוסטרי נידח, ו(כמעט) תלש את אוזנו של תלמיד חלוש שכל מהגולגולת (לא מתבדח, הוא עמד בפני אישומים, וניצל מכלא בנס, ולאחר התערבות מסיבית של אחותו. אגב, הילד המסכן סבל מנזק בלתי הפיך). אני מביא הערות אלה כדי לבאר, שהמחווה (הבלתי מתאימה למועדון ויכוחים בקיימברירדג, אודה) אשר לא ממש הפתיעה את רעיו ועמיתיו, היתה טריוויאלית ומקרית. הוא לא באמת התכוון לנפץ את גלגולתו של פופר (המבדח הוא, ששניהם הגיעו (בדומה לגומבריך) מאותו רקע של אליטה אינטלקטואלית וינאית). שב ואומר, שה"אירוע" הזה נופח בשל ה"פיקנטיות" על "קטטה" וכמעט תגרת ידיים בין שני פילוסופים, לכאורה לא חיזיון שכיח). אולם, אם אתה שואל לעניין הזיקה שלי למי משניהם, התשובה מורכבת. בקיצור, אני עצמי פופריאני אדוק, בן לשושלת פופריאנים, ומאמין בלהט שהטיטן האחרון של הרציונליות המערבית ראוי לכבוד (שאינו זוכה לו כיום, מכל וכל). הייתי רוצה לחשוב, שהיסוד המרכזי בהגות הפופריאנית יציב עדיין, ואולי אף נצחי, כלומר - שיש היתכנות להשלטת נורמות של רציונליות דפנסבילית לפחות במדעים, אם לא בשאר תחומי החיים. אולם, בד בבד, אני מכיר בתוקף המוחלט של הדקונסטרוקציה הויטגנשייניאנית, והחבלה הבלתי הפיכה (כמו באותה אוזן נזכרת) שחיבל בעקרונות היסוד של רציונליות מערבית (בעיקר אך לא רק ב"חקירות פילוסופיות", הוא עשה זאת כבר במסות המוקדמות יותר שלו על "הכרחיות" ועל מתמטיקה). פופר לא יכול היה להכיר את כתביו אלו של ויטגנשטיין, כי הם החלו להתפרסם, בחסות תלמידתו אליזבט אנסקום, רק לאחר מותו. לעומת זאת, ויטגנשטיין, שכינה את אחד האנשים הנחשבים ביותר בפילוסופיה האנגלית של התקופה ההיא - ג"א מור - חמור (ובכינויים גסים יותר) (כמעט) בפניו (וזאת אף שמור היה איש חסדו ומטיבו) היה נטול קורטוב סובלנות לגישות יריבות ורחש בוז עמוק וגלוי לכלל עמיתיו שם (לרבות ראסל, עוד אחד שהיה איש חסדו ומטיבו), ומאחר שלא הסתיר את דעותיו (בדיוק כהמלצתו של דיוגנס) אתה יכול לשער כמה היה חביב על סביבתו. בקיצור, אני מצדד - רגשית - בפופר, אך יודע (למרבה הכעס והכישלון) שויטגנשטיין צדק ביסודו של דבר. איני סבור שזו התשובה לה חיכית, אך איני יכול לעשות טוב מכך (כרגע). אם הייתי חייב להכריע בפסיקה סופית, הייתי אומר כך: גורל האנושות היה משתפר מאוד לו צדק פופר, אלא שיד ויטגנשטיין (עם או בלי דוקרן) היתה על העליונה.
@elenalevy-arie7860
Жыл бұрын
@@user-jw8uw7ej9e שלום דר' אונגר ורוב תודות לך על ההרצאות המרתקות! רציתי להצטרף לשאלה ובהמשך לתשובתך לשאול, האם אפשר לומר שויטגנשיןן שונה מפופר בכך שבניגוד להנחה של פופר בדבר אפשרות הפרכה לכל תאוריה, הוא מציעה תאוריה שלא ניתנת להפרכה? בכבוד והערצה צרופה, מאזינתך האדוקה.
@user-jw8uw7ej9e
Жыл бұрын
@@elenalevy-arie7860 ילנה יקרה. התשובה היא: לא!
@Nihilvs
Жыл бұрын
@@user-jw8uw7ej9e תודה הנרי על תשובתך, השאלה שלי הייתה משועשעת ותגובתך אף יותר, ולמרבה הפלא דווקא זו התשובה שחכיתי לה. מעניין לראות לפעמים את הניתוק המוחלט בין הצד הפילוסופי והתרבותי לבין האישיותי, אצל ויטגנשטיין ( שאותו שקראתי יותר מפופר), יש צד הרבה יותר אנושי בטקסטים אחרים שלו (למשל 'תרבות וערך'), אבל ברור שהיה סוג של אוטיסט, בלי קונטציה שלילית. מעניין עוד יותר איך אפשר להשוות את שתי הגישות של פופר ושל ויטגנשטיין, או ספציפית יותר למצוא איפה הן סותרות אחת את השנייה יותר בפרטים. הצד היותר פסימי, שלי אין לי באמת עניין בו, טמון במשקל שאנשים מייחסים לצד הביוגרפי של אנשים גדולים שבגדולים. חבל לטעמי שנפוצה רכילות ענפה, אם היא נכונה או לא, ובכל מקרה מחוץ לקונטקסט כמו שאמרת, מאשר התעמקות ברעיונות. שאלתי גם את שאלתי, כי הייתה לי הרגשה שתהיה לך הזדהות עם ויטגנשטיין, רעיונית, כי הגישה שלו הרבה יותר מעניינת משל פופר- והרבה פחות משעממת לטעמי. יש צד שלם של בני אדם שפופר מפספס לטעמי -צד אי רציונלי, זה שפליני מבטא בצורה מושלמת בכמה מהסרטים שלו, זה אותו צד כנראה שגרם לויטגנשטיין (שהיה מאוד מוזיקלי, ומאוד שונה בעוד כמה מובנים...) להתנהג בצורה איררטית, ולמרבה העצב זה אותו צד שהוא לא רציונלי שגורם לשאר האנושות להתעלם מרעיונות כמו של פופר או ויטגנשטיין. אבל אני מסכים איתך לגמרי שהצד הרציונלי, משעמם כמה שיהיה, רק הוא זה שיכול להכריע גורלות. היכולת העליונה של האדם היא היכולת לעצב את העתיד שלו, ובכל זאת צריך הרבה מוזיקה בחיים.
@elenalevy-arie7860
Жыл бұрын
@@user-jw8uw7ej9e תודה רבה על התגובה הנחרצת!