וג׳קי קאפרי צעק לכולם להסתכל הנה עוד אחד, והיא התכופפה לאחור והביריות היו בצבע כחול מתאים בגלל השקוף והם ראו כולם וצעקו להסתכל, הנה זה שם והיא התכופפה עוד יותר לאחור כדי לראות את זיקוקי הדינור ומשהו מוזר עף באוויר, רך, הנה ושוב, אפל. והיא ראתה כיצד זיקוק ארוך כנר-כנסייה מתרומם מעל העצים למעלה, למעלה, ובדומיה המתוחה היו כולם עצורי-נשימה מרוב התרגשות בעלותו גבוה ועוד יותר גבוה והיא היתה צריכה להתכופף עוד ועוד לאחור כדי להביט למעלה אחריו, גבוה, גבוה, כמעט נעלם מן העין, ופניה התכסו בסומק שמיימי, מצודד, מרוב התמתחות לאחור והוא יכול היה לראות גם את הדברים האחרים שלה, את תחתוני הכותנה הדקה, האריג המלטף את העור, הרבה יותר טוב מהמין השני, הירוק, ארבעה שילינג ואחד-עשר פני, כי אלה בצבע לבן והיא הרשתה לו וראתה שהוא רואה ואז זה עלה כל כך גבוה שאי-אפשר היה לראות לרגע וכל גופה רעד מרוב מאמץ להישען אחורנית כל-כך הרבה שהוא יכול היה לראות הכל, גבוה מעל הברך.
[נאוסיקה, יוליסס, ג׳ימס ג׳ויס, מאנגלית יעל רנן]
קבוצת קריאה ב״יוליסס״ מאת ג׳ימס ג׳ויס, סדרת מפגשים שבועיים לקריאה והכרת הרומן הגדול של המאה העשרים, בהנחיית ניצן ויסמן, קריאה אמנותית - יהונדב פרלמן, בשיתוף מרכז חדרים חיפה.
עיצוב פתיח - יוסי וקסמן, מוסיקה מקורית - אהוד נתן וקטיפה שחורה. בצוע קליפ - רוני כצנלסון.
המפגשים מתקיימים בימי חמישי [בזום] בין השעות 19.30 - 18.00.