צבע פניו הפך אפור במקום אדמומי כמקודם וזבוב טייל עליהם סמוך לעינו. איך שזה חרק כשהם הכניסו את הברגים לארון: והדפיקות בזמן שהורידו את זה במדרגות.
אבא היה בתוך זה ואמא בוכה בסאלון והדוד בארני אומר לאנשים איך להעביר את זה בסיבוב. ארון גדול זה היה, וגבוה וגם נראה כבד. איך זה קרה? הערב האחרון אבא שתה הרבה ועמד לו שם במדרגות וצרח שיביאו לו את הנעליים שלו בשביל ללכת לטאני שהוא יוכל לשתות ובלי מעיל הוא נראה שמן כזה ונמוך. יותר אני לא אראה אותו אף פעם. ככה זה, מוות. אבא מת. האבא שלי מת. הוא אמר לי להיות בן טוב לאמא. לא יכולתי לשמוע מה הוא עוד אמר, אבל ראיתי איך הלשון והשיניים שלו מנסים להגיד יותר ברור. אבא המסכן. זה היה מר דיגנאם. האבא שלי. אני מקווה שהוא בכור-המצרף עכשיו. כי במוצאי שבת הוא הלך לווידוי אצל האב קונרוי.
[הסלעים הנודדים, יוליסס, ג׳ימס ג׳ויס, מאנגלית יעל רנן]
קבוצת קריאה ב״יוליסס״ מאת ג׳ימס ג׳ויס, סדרת מפגשים שבועיים לקריאה והכרת הרומן הגדול של המאה העשרים, בהנחיית ניצן ויסמן, קריאה אמנותית - יהונדב פרלמן, בשיתוף מרכז חדרים חיפה.
עיצוב פתיח - יוסי וקסמן, מוסיקה מקורית - אהוד נתן וקטיפה שחורה. בצוע קליפ - רוני כצנלסון.
המפגשים מתקיימים בימי חמישי [בזום] בין השעות 19.30 - 18.00.