ענת את מהממת תודה רבה על טיפים מדהימים ומדויקים🙏🙏🙏

מעבירה את המסרים בצורה ברורה ומעניינת

כל הכבוד על הסרטון המלמד. תודה

מקסים תודה רבה לך

יפייפיה

לבוש סולידי ודיסקרטי יותר יכול רק לעזור

סמכות הורית, הדור הבא עד לפני מספר דורות הכול היה ברור, אבא אמר משהו, אימא אמרה את דברה, וזהו, נגמר הסיפור. מתישהו החלה להתפוגג המסגרת היציבה, וכתוצאה מכך גדל היום דור שמתקשה לקחת החלטות, עם דימוי עצמי נמוך, בלי ביטחון, ועוד הרבה בעיות. מה יוכל להחזיר את הסמכות להורים, לאפשר להם לסייע לילדים להתפתח טוב? ראשית כדאי להפנים שהעולם השתנה. מה שיהיה, הוא לא מה שהיה. לאורך ההיסטוריה קצב השינויים בין דורות היה איטי למדי, העולם שבו חיו ההורים היה די דומה לעולם שאליו נכנסו הילדים. לכן הורים היו יכולים לכוון את ילדיהם, להכין אותם לחיים, ומכאן נבעה סמכותם. בשנים האחרונות קצב השינויים מסחרר. כדור הארץ הפך לכפר גלובלי, טכנולוגיות מתקדמות שינו הרגלי חיים, התרבות נעשתה בינלאומית, אנשים עוברים בין מדינות כמו בין ערים. במציאות דינמית כזו, ההורים נראים לילדים כמו דינוזאורים. לא עומדים בקצב, לא מסתגלים לשינויים. 'העתיקים האלה אלה יגידו לי מה לעשות בחיים? מה הם בכלל מבינים?!'. במצב כזה אין מה לחלום על סמכות הורית, וכל ניסיון להשיג אותה בכוח יסתיים במפח נפש. מה שכן כדאי לעשות הוא לשאול את עצמנו מה נוכל לספק לילדים, כדי שירגישו תועלת מאיתנו בתנאים המשתנים. בסופו של דבר נגלה שיש דבר אחד שחסר היום לכולם, לילדים, לצעירים ולמבוגרים. גישה אינטגרלית לחיים. במה מדובר? העולם נעשה אינטגרלי, מקושר, מחובר, אבל אנחנו כבני אדם עדיין תקועים עם תוכנת הפעלה ישנה. אישית. פרטית. אגואיסטית. אם נשדרג לתוכנת הפעלה אינטגרלית, כלומר נרכוש גישה חדשה לעצמנו, לזולת ולסביבה, הרי שאז נזכה להצלחות מרמה אחרת לגמרי וגם יהיה לנו מה למסור לדור הבא. הם ירגישו שאנחנו יודעים לקרוא את מפת העולם המקושר, וכפועל יוצא יבואו הכבוד, ההקשבה והסמכות ההורית. השיטה האינטגרלית מלמדת לעשות זאת, ואם נלמד אותה בעצמנו נוכל אחר כך גם להביא אותה הביתה, אל הילדים. בגדול, שיטה זו מסבירה שהכוחות האבולוציוניים מקדמים אותנו לקראת חיבור משלים והרמוניה בין כולם לכולם. כמו שכל הטבע מאוחד, הדומם, הצומח והחי מקושרים למערכת אינטגרלית אחת, כמו איברים בגוף האדם, כך צריכים ללמוד לתפקד גם אנחנו, כל בני האדם. ככל שנקדים לתפוס שזו מגמת ההתפתחות, כך נוכל לגלוש על הגל במקום להתרסק תחתיו. גישה אינטגרלית לחיים משמעה לבנות בכל מקום שבו אנחנו נמצאים יחסים של ידידות, התחשבות, השלמה, הדדיות, חיבורים טובים. לארגן סביבה שבה כולם ירגישו שווים, חשובים, רצויים, אהובים, בטוחים. מי שיפתח יכולת לחשוב ולפעול בגישה כזו, יזכה מכאן ואילך למקסימום רווחים ומינימום הפסדים. איך נביא את הגישה האינטגרלית הביתה? לא על ידי הטפות מוסר, גם לא על ידי נאומים מייגעים. מה כן? דוגמאות טובות, סדנאות חיבור משפחתיות שבהן נברר כל מיני דברים, וכן תרגילי קשר מיוחדים נושאי פרסים. מטרת התהליך היא שכל אחד יפתח הסתכלות אינטגרלית על עצמו, על היחס שלו לאחרים, על כל דבר ועניין. מה שנרכוש במעבדה הביתית הזו, יסייע לנו להצליח בכל מקום בחיים. לצורך המחשה, נניח שנקלענו במשפחה לאיזה מצב עצבים כללי. התחושה היא שאף פעם לא נוכל להגיע לעמק השווה, לאיזשהו חיבור חיובי. אנחנו כהורים נבקש שכל אחד ירשום לעצמו כמה דברים שמהם הוא לא מרוצה, ואז נעשה סבב של הצגת טענות. בשלב הבא, כמו בחוג תיאטרון, נשחק מצב אחר לחלוטין. ניתן ידיים זה לזה, ונתחיל לדבר בשבחם של בני המשפחה. כל אחד בתורו יחמיא לאחרים, יספר על משהו טוב שהם עשו עבורו ועד כמה הוא מודה להם על כך. זה לא קל, ודאי, אבל אנחנו נתאמץ. אחר כך ננסה לבקר את עצמנו, להבין מהדברים שהעלנו בסבב הראשון ובסבב השני, מתי אנחנו מרגישים שלא בנוח ומתי כיף לנו ונעים. תובנות שיכולות לעלות הן למשל שאנחנו אוהבים שמשרתים אותנו, ולא אוהבים שמגבילים אותנו. כזה הוא טבעו האגואיסטי של האדם, וחשוב להכיר בזה. מכאן אפשר להתקדם לסדנה נוספת שבה נצייר לעצמנו את דמות האדם האינטגרלי, אדם שרוצה שכולם סביבו ירגישו בנוח. כמה טוב היה אילו היינו מוקפים בכאלה אנשים? אז אולי נסכם על תרגיל משפחתי לשבוע ימים: ננסה כולנו להיות כאלה, נוחים לאחרים, לדאוג לזה שכולם סביבנו ירגישו נעים. נסכם על פרס גדול שנקבל אם נצליח בתרגיל, משהו שאנחנו מאוד אוהבים. במשך השבוע נחזק זה את זה, ניתן דוגמה טובה של מאמץ להתעלות מעל הדחפים האגואיסטיים, ובאופן מלאכותי ממש נשתדל להתייחס יפה, לוותר, להתחשב באחרים. בתום השבוע נקבל את הפרס המיוחל, וגם ננסה לברר איך הרגשנו במשך השבוע ביחס למצב העצבים הקודם. מתרגיל לתרגיל נגלה שאפשר לחיות באווירה טובה, בחיבור, בהשלמה, ושזה הרבה יותר שווה מאשר מאבקים אינסופיים. אגב, אפשר לצרף לזה גם תחרות חיובית, שבה למשל נרשום כל פעם שנקבל דוגמה טובה ממישהו, והמנצח יהיה זה שבסיכומה של תקופה נתן הכי הרבה דוגמאות טובות לבני המשפחה. כך, בצורה הדרגתית, נבנה משפחה בעלת גישה אינטגרלית. ילד שיגדל בבית כזה, יבין את טבע האדם, יידע לזהות מה מניע אנשים, אל מי כדאי להתקרב וממי עדיף להתרחק, איך לבנות בכל מקום יחסים טובים. תהיה לו יכולת לנתח לעומק כל תופעה במציאות, והוא יקלוט ביתר קלות את הלימודים. התאמתו למגמת ההתפתחות הכוללת תביא אותו להצלחות ולהישגים. וכשהוא יראה שאנחנו מעניקים לו חכמת חיים, ביטחון עצמי ויכולת קבלת החלטות, אוזניו וליבו יהיו קשובים למה שאנחנו אומרים.ו

ויתור כאמצעי לתקשורת זוגית כל זוג שנפגש, משתוקק לזה שתיווצר תקשורת טובה, נעימה, חמה, שהם יוכלו להבין זה את זה, להחליף חוויות, להרגיש קירבה. ולמרות כל התקוות, במגרש הזוגי יש הרבה יותר כישלונות מאשר הצלחות. התא המשפחתי במגמת התרסקות, והרבה צעירים מוותרים מראש על הסאגה של להתחתן להתגרש. מהו עקרון המפתח שאותו איננו יודעים לגבי בניית זוגיות? במשפט אחד: הצלחה בתקשורת בין בני זוג תלויה במידת היכולת שלהם לוותר זה לזה. אבל, וזו הנקודה החשובה, מאחורי המושג 'ויתור' מסתתר עולם שלם שעליו לא לימדו אותנו בכלל. במה מדובר? ויתור, במלוא מובן המילה, פירושו שאנחנו באים לקשר הזוגי כדי לשרת את בני הזוג שלנו. בכל כוחות הנפש שלנו, בכל הכוחות הפיזיים, בכל מה שאנחנו יודעים ומסוגלים, אנחנו שואפים לעמוד לשירותם. למה? כי אדם שלומד לוותר על מנת להתקשר, להיות מעל האגו, מתחיל להרגיש את הצד השני של הטבע. הוא מגלה שיש את המציאות שאותה אנחנו מרגישים עכשיו דרך הרצון הטבעי שלנו לקבל הנאה לעצמנו, ויש מציאות אחרת, נסתרת, שאותה אפשר לגלות רק אם מפתחים רצון להשפיע כל טוב לאחרים, לוותר, לתת, לאהוב. במציאות הנעלה מורגשים הקשרים שבין כל פרטי המציאות. תמונת העולם נראית לגמרי שונה, והבנת מקרי החיים ומהות הקיום פשוט עולה קומה. כיום אנחנו מאוד רחוקים מהמקום הרוחני הזה. כל אחד בא לזוגיות עם רשימת מכולת, אנחנו משווים ביניהן כדי לראות אם יש היתכנות לקשר. אבל רשימת מכולת לא יכולה להיות בסיס להתקשרות, כי כשכל אחד בא מזווית של דרישה, לא יכול להיבנות קשר אמיתי. הזווית שמאפשרת חיבור פנימי למישהו היא זווית של דרישה מעצמנו. בלבד. כדי שגישה כזו לזוגיות תיווצר באדם, צריכים ללמוד אותה מגילאים צעירים. כבר מילדות צריכה להיבנות באדם הסתכלות נכונה על החיים, והבנה שקשר נבנה רק מוויתורים. זה דורש לימוד מעמיק של טבע האדם, הבנה מהו האגו שמנהל אותנו מבפנים, איך אפשר להתעלות מעליו, ולמה זה בכלל כדאי. משך שנים האדם הצעיר צריך לתרגל עבודה מעל האגו, ולגלות מה מרוויחים כשכל אחד שואף להשלים את האחרים. תרגיל לדוגמה לקבוצת צעירים: בואו נחשוב יחד איך אנחנו יכולים לבנות מעצמנו חברה מתוקנת, שבה אף אחד לא יישאר תקוע בתוך האגו שלו, אלא ימצא את דרכו הייחודית לבטא את עצמו בנתינה לאחרים? ילדים שיתחנכו כך במסגרת קבוצתית יהיו מסוגלים בבגרותם להסתכל על כל קשר מתוך הכוונת של "איך אני מוותר על עצמי כדי שיהיה טוב לשני", ותוכל להתפתח ביניהם תקשורת מיטבית. עם הזמן, תהיה להם הרגשה פנימית מי הם בני הזוג שמתאימים להם. כמובן, החברה הסובבת אותם שתהיה באותו הראש תוכל לייעץ והמליץ, ובהמשך חייהם כבני זוג, גם לתמוך ולחזק. ההרגשה שכולם סביבם מרגישים שאנחנו חיים כדי ללמוד לוותר ולהתחבר, תשמש להם כמשענת. ועכשיו, אחרי שפרסנו את התמונה הגדולה, נוסיף כמה דיוקים. האם ויתור מדבר על מעשים פיזיים של שירות הדדי, או גם על פינוי מקום עבור האחרים בתוך ליבי? גם וגם. ויתור משמע שאני צריך להיות מוכן כל הזמן לשרת את האחר, והוא אותי. עלינו לחיות כל אחד בתוך הרצון של השני, ולהשתדל להרגיש במה אנחנו יכולים למלא אותו. מה יכול לעזור לבני זוג לבנות אמון שיהווה בסיס לוויתורים הדדיים? שכל אחד יראה לשני עד כמה הוא מוכן לוותר על עצמו עבור הקשר איתו. מה עושים כשמרגישים שקשה לנו לוותר? להראות לבני הזוג עד כמה זה קשה לנו, עד כמה הדבר מנוגד לטבע האגואיסטי שלנו, ולמרות חוסר הכוחות, אנחנו משתדלים להתגבר. זהו סוג של משחק, שהופך בהדרגה להיות מציאות. טבע שני. אגב, העובדה שהיום עוד לא מלמדים לעשות זאת, אומרת שכל הקשרים בין בני אדם נידונים לפירוק. אז לסיכום: זוגיות, משפחה, שלום - כולם עומדים על ויתור. לא אהבה, לא משיכה, ולא כלום. ויתור. רק מתוך ויתור נוכל להגיע לכל הדברים האחרים. שיהיה לנו בהצלחה!