מתוך ספר אורות הקודש ג׳ טהרת מידות הנפש -
קישור לשיעור המלא: meirtv.com/shiurim/198116/
״ ש. אדם שיש לו מידה רעה, והוא מנסה לתקן אותה או משקיע אנרגיות בתיקון המידה, ובסופו של דבר נותר חלל בקרבו - מהיכן ימלא את החלל שנוצר?
ת. אינני יודע... זה יבוא... יש צורך להיאזר בסבלנות! כי ישנם זמנים שהם בבחינת אֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם (ירמיה ב, ו), כלומר מקום שבו אין לי תמיכה - לא מן העבר שכבר מחקתי ולא מן העתיד אליו אני הולך. כמו חללית הנמצאת מחוץ לאיזור המשיכה של כדור הארץ אבל לירח עדיין לא הגיעה... כאן נמצא מבחן האמונה!
רבי צדוק הכהן מלובלין כותב ביחס לנאמר בספר דברים (כה, יט): וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח, כלומר מתי צריך למחות את זכר עמלק? כאשר סיימנו את המלאכה עם כל אויבינו, אז צריך למחות את זכר עמלק... הא - כיצד? מסביר רבי צדוק כי ישנו מושג של "עמלק שבלב", כלומר מדובר במצב שבו אדם פתר את כל הבעיות שלו אלא שחסר לו את הרגשת הנוכחות האלוקית; תיקנתי את מידותיי, אני מקיים מצוות, אני לומד תורה, - אבל היכן הוא הקב"ה?! הוא אינו פה!!! הרִיק הזה שנוצר - זהו "עמלק שבלב", וזה הזמן שבו צריך למחות את זכר עמלק!
פעמים רבות דווקא משברים בהיסטוריה עוברים דרך מציאויות שכאלה!
כך, למשל, הקב"ה אומר לאברהם: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי (בראשית טו, יח-כא). ומיד לאחר מכן נאמר: וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ (שם טז, א)... אז למי הבטחת, רבונו של עולם, את כל ההבטחות הגדולות הללו?!?!?! אלא צריך סבלנות!!! אבל אברהם לא נאזר בסבלנות ולקח את הגר... אם אברהם היה מחכה עוד קצת...
וכך, למשל, חלק מתהליך הגאולה הוא שתשוב אלינו הנבואה, וכיצד תהליך שיבת הנבואה יתחיל? על ידי שבני האדם ישתוקקו אל הנבואה! וכך אומר הנביא עמוס (ח, יא-יב): הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' אלקים וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה', וְנָעוּ מִיָּם עַד יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה' - וְלֹא יִמְצָאוּ. כלומר, חלק מהתהליך - זו האכזבה! האכזבה גונזת בתוכה משבר, ורק לאחר שמכילים את המשבר הזה, רק לאחר שמכילים את המציאות הזו שמשוטטים לבקש את דבר ה' ולא מוצאים - רק מתוך כך תחזור הנבואה!
וכך, למשל, לאחר רציחתו של גדליה בן אחיקם, אלפי יהודים נותרו בארץ ופחדו מנקמתו של מלך בבל. הם באו אל ירמיהו הנביא ושאלו אותו מה עליהם לעשות? הנביא ירמיהו אמר לכל אותם האלפים: חכו, אני אשאל את הקב"ה מה עלינו לעשות. כעבור עשרה ימים (!!!) ירמיהו מקבל תשובה מאת הקב"ה ונאמר לו שלא לרדת אל מצרים. מדובר בעשרה ימים ארוכים, בהם המציאות היתה מציאות קשה ביותר, פיקוח נפש לאומי, אבל ירמיהו לא זכה לנבואה במשך עשרה ימים... ומה שקרה, בסופו של דבר, הוא שעם ישראל ירד אל מצרים (ולקח איתו את ירמיהו הנביא).
בכל ההמתנות הללו גנוז סוד - סוד הדורמיטא [סוד השינה], משהו בסדר העולמות כביכול מתעכב ...