"איזה קשר יש למכתב הזה אליי?" שאל ר' חיים מינץ, בעודו סוגר בחבטה את כרך אגרות הקודש שזה עתה הוריד מהמדף.
היה זה יום ג' בתמוז, תשנ"ז, שלוש שנים לאחר הסתלקות הרבי מליובאוויטש, והרב מינץ היה כעוס. הוא משמש כשליח חב"ד בבל אייר, קליפורניה במשך שנים ועדיין לא היה לו מבנה ראוי לבית חב"ד. נכס אחר נכס, עיכוב אחר עיכוב, שום דבר לא הסתדר. ועכשיו, גם בני קהילתו מפסיקים להיות סבלניים. כדי להחמיר את המצב, הוא ואשתו רצו להתברך בצאצא נוסף.
בתחושת חוסר תקווה וכשהוא נואש להכוונה, הוא פתח בספקנות כרך אקראי של אגרות קודש. אבל כפי שהוא שיער, הוא לא מצא דבר. "הנה, כתבתי מכתב ולא קיבלתי תשובה".
!או שלא... כי מה שקרה אחר כך, הטריף אותו לגמרי
צפו בר' חיים מינץ משחזר את הסיפור המרתק כיצד הרבי ממשיך להדריך את צאן מרעיתו גם אחרי ג' בתמוז, וכיצד הוא למד, בזכות ברכת הרבי, שלפעמים "כל עכבה לטובה".