פסח סלבוסקי | גלוי כנגד נסתר
אוצר: יונה פישר
פסח סלבוסקי (1947-2019) היה אמן של אמנים. האדם ויצירתו הפלסטית, שעוררו במשך שנים תחושות של תמיהה ואפילו אי-נוחות אצל רבים - וביניהם חברים למקצוע, לא כל שכן אוצרי מוזיאונים - הלכו ונתקבעו בקרב עמיתיו הציירים כמושאים של סקרנות, הערכה ואף התפעלות. ואילו בתחום עניינו השני, הכתיבה, יזכרוהו לטוב אלה, הלא בהכרח רבים, שזכו לעיין בתרגום לעברית של חיבורו הדידקטי ההשראה החוזרת לתיקונה (1989), חיבור שופע אמרות והגדרות ייחודיות, המנוסחות בקפידה ובשנינות, שייעד לתלמידי ציור עוד בטרם החל להורות בבצלאל בירושלים; ובמיוחד אלה שעקבו אחר מאמריו בטור "אמן מקצועי", שפורסם בכתב-העת סטודיו של העורכת רבת-הזכויות שרה בריטברג-סמל.
סלבוסקי נולד בדטרויט, עיר תעשיית המכוניות של ארצות-הברית, וגדל בה בשנות פריחתו של המינימליזם ולידתה של האמנות הקונצפטואלית. הוא עלה לישראל ב-1978 והתיישב בירושלים.
התערוכה מבקשת להציג, בצמצום, את שלושת תחומי עיסוקו של סלבוסקי בתקופה שלאחר תערוכתו רחבת היריעה - היחידה בהיקפה בחייו - במוזיאון תל-אביב לאמנות, ב-1997 (אוצר: משה ניניו). בפרק הזמן של כעשרים השנה שחלפו מאז ועד מותו, התפתח הציור שלו בהדרגה: הגיאומטריה האי-רגולרית של פני השטח הייתה לצורה חופשית, וזו בתורה נהפכה לצורה בעלת נפח - שעיצובה כמבנה מופשט, המכיל חלל פנימי, מעלה את השאלה האם מדובר בציור מפוסל או בפיסול מצויר.
אך התמורות המעניינות ביותר שחלו בעבודתו של סלבוסקי קשורות בשיטות שפיתח לעשייתה. נמנה בקצרה את עיקרן: ראשונה בהן היא הנוהג להסתפק בצבעים המונחים על הפלטה, ופיזורם במגע מכחול - שהוא כינה "ג'סטה" - על גבי המשטח שלפניו, ולעיתים על יותר מאשר משטח יחיד. שיטה שנייה היא תנועת המכחול על פני המשטח במבנים שהתווייתם נקבעת מראש, ולעיתים גם קצב עשייתם (למשל, פס אחד מדי יום). שיטה אחרת, והפעם במישור הקונצפטואלי, מצויה בקביעה שחשיבות העבודה נגזרת מעיקרון של התחלה והמשך לעבר סיום משוער, שאינו נקבע לרוב בחתימה או בתאריך, אלא בשעה שהעבודה מועברת מהסדנה. ואפשר גם לראות כשיטה גם את הנוהג של האמן לאסוף בשיטוטיו פריטים נטושים, משברי רהיטים ועד פרחים יבשים, ולכנסם בסדנתו לשם שימוש פוטנציאלי בעבודתו.
Pesach Slabosky | Overtly and Covertly
Curator: Yona Fischer
Pesach Slabosky (1947-2019) was an artists’ artist. The man and his works, which for many years sparked perplexity and even discomfort for many (including members of his profession, and certainly museum curators), increasingly became, among his fellow artists, objects of curiosity, appreciation, and even admiration. Meanwhile, in his second occupation, as a writer, he will be fondly remembered by those (who are not very many) who were fortunate enough to read the Hebrew translation of his didactic essay, The Reconditioned Inspiration (1989), with its wealth of idiosyncratic, carefully worded and witty maxims and definitions, aimed at art students well before he began teaching at the Bezalel Academy of Arts and Design in Jerusalem. He will be particularly well remembered by regular readers of his Professional Artist column in the art journal Studio, under the editorship of the renowned Sarah Breitberg-Semel.
Born in Detroit, capital of the American car industry, Slabosky grew up during the heyday of Minimalism and the birth of Conceptual Art. He immigrated to Israel in 1978, and settled in Jerusalem
In truth, Slabosky was drawn to music for as long as he had known himself.
The exhibition seeks to present, in broad strokes, Slabosky’s three areas of work in the years following the large survey exhibition of his work (the only one of that scope in his life) at the Tel Aviv Museum of Art in 1997 (curated by Moshe Ninio). In the twenty or so years from that time until his death, his painting gradually evolved: the irregular geometry of the surface became more freeform, and that in turn became a volumetric form - an abstract structure containing an internal space, prompting the question of whether this is sculpted painting, or painted sculpture.
But the most interesting transformations that began to emerge in Slabosky’s work concern the principal methods that he developed in producing it. Here is their gist: The first method was the use of only the paints available to him on his palette, and their distribution with a brushstroke (or “gesture,” as he called it) on the surface in front of him, and occasionally on more than one surface. A second method was to move the brush on the surface in predetermined structures, and at times at a predetermined rate, as well (e.g., one band of color a day). Another method - this time at the conceptual level - lay in his notion that the significance of the work derived from the principle of beginning and working toward an estimated completion, which was usually determined not by signature or a date, but by the time at which the work was removed from the studio. Another habit of the artist which might be conceivably regarded as a method was to gather abandoned items as he roamed about - from broken bits of furniture to dried flowers - and bring them back to his studio for potential use in his work.