אני יושבת פה ואמורה לעבוד ורק להקשיב אבל כל רגע מסתכלת לראות את האנשים המדברים..תודה על הטוב ועל התוכן ועל הצחוק, כל אחד מוסיף את שלו, מרצון טוב של כולם, כנראה יוצא משהו טוב,

פרק חשוב מאוד

גאונים! כמה טוב שאתם כאן! אינשאללה לנצח

איזה כיף הצלת אותי עברתי יום מהגהנום בעוטף....הכל בוטל,הכל תלוי במצב ואז ראיתי שעלה עוד פרק.אה, מחיה נפשות אני שומרת את זה ללילה הנורא שמחכה לנו.כמו שוקולד טוב. תודה❤ ממש הצלה

פרק מושלם ❤

נפלא

ווואווו איזה פרק שריפה לא אש🙏🙏🙏תודה♥️

מאז המפץ הגדול אנחנו מתפתחים, אבל היום יש איזו הרגשה של סיום. מבוי סתום. למה כך קורה, למה עכשיו, האם משהו יוכל לשנות את המצב? נתחיל בהתחלה. ממש בהתחלה. הכוח הפנימי שעומד מאחורי כל התפתחות ביקום, הוא כוח הרצון. הרצון להתקיים, לחיות, לגדול. ואם בדרגות דומם, צומח וחי רואים סדר ברור, אז אצל האדם הכול פרוץ. הבה נשווה בין מה שקורה אצלנו לבין עולם החי. בעלי חיים מקיימים את החוקים הפנימיים שטבועים בהם באופן אינסטינקטיבי. מתי להתרבות, איפה להתקיים, מי אוכל את מי, וכן הלאה. הכול מחובר במנגנון סגור, אינטגרלי, אחד. הרצון הנוסף שמתפתח באדם ביחס לחי, מקבל עם הזמן צורה הרסנית למדי. הוא לא מנוהל אינסטינקטיבית על ידי הטבע, וככל שהוא גדל הוא מזיק יותר לסביבה, לחברה, לזולת, ובסופו של דבר גם לעצמו. עגל שנולד, יודע מהר מאוד כל שהוא צריך לחייו, ואילו לתינוק של אדם לוקח עשרים או שלושים שנה עד שיהיה מסוגל להסתדר בעולם. בנוסף, החברה הסובבת משפיעה מאוד על התפתחות האדם, קובעת מה תהיה צורתה. ומפני שהסביבה שלנו אגואיסטית, כל אחד חושב על טובתו בלבד, הצלחה של מישהו בדרך כלל באה על חשבון הזולת. נתבונן למשל בהתפתחות המדע. לו יצויר שהאדם היה חוקר את הטבע כדי להבין את חוקיו ולהתנהל בהתאם להם בכל מעשיו, הרי שאז כל הפיתוחים והטכנולוגיה היו לטובת האנושות והסביבה. אבל מפני שהמדע הוא כלי שרת בידי הרצון האגואיסטי של האדם לשליטה באחרים, אז כל פיתוח טכנולוגי מקבל בסופו של דבר צורה מזיקה. ראו כמה משקיעים בתעשיית הנשק, לוחמת סייבר או אבטחת מידע, לדוגמה. עוד מאפיין של רצון האדם זה שהוא גדל וגדל, לעולם לא יודע שובעה. חיה שמקבלת את מה שהיא צריכה נעשית רגועה, אבל האדם אף פעם לא נרגע. רצה משהו, השיג, עכשיו חסר לו כפליים. בלי להרגיש חוסר, הוא לא מרגיש חי. אז הוא מגרה את עצמו כל הזמן, ממציא לעצמו עוד עסקים והרפתקאות, רואה מה שיש לאחרים, חושב איך להשיג יותר ולצאת גדול. קנאה, תאווה, כבוד. כל הפסד בתחרות גורם לצער עמוק. מכאן מתפתחת שנאה לזולת, בין אם בהכרה ובין אם לא, ושאיפה להיבנות על חורבנו. יצר לב האדם רע מנעוריו, נאמר על כך במקורות. ואם ילדים קטנים לא מתחשבים באף אחד ועושים מה שבא להם ישירות, אז מבוגרים מונעים על ידי אותו הדחף בדיוק רק לומדים לכסות אותו בעטיפות מתוחכמות. כך התפתחנו בצורה אגואיסטית לאורך הדורות, אבל היום אנחנו מגיעים למצב מיוחד מאוד. פתאום אנחנו מגלים שהעולם שלנו נעשה מקושר יותר ויותר, עם תלות הדדית ברמה שהולכת וגדלה. וכשכולם באותה סירה, בין אם אתה עושה טוב ובין אם אתה עושה רע, הכול חוזר אליך בחזרה. החיים מחייבים אותנו לשנות פרדיגמה, לשנות יחס, הסתכלות על העולם, על החיים, על המציאות, על עצמך. אבל, בו בזמן מתרחש גם תהליך מנוגד. האגו של האדם גדל בתאוצה, ואנשים לא מסוגלים לסבול לידם אף אחד. בזוגיות, במשפחה, בעבודה, כמו גם במדינה ובאנושות כחברה. משנה לשנה האדם מרגיש מרוחק יותר ויותר, לא מחובר לאף אחד, גם מעצמו מנוכר וקצת בסלידה. זהו השורש לריקנות, לבדידות, לדיכאונות, ובעצם לכל כאב ומחלה, לכל משבר ובעיה. מה יהיה איתנו הלאה? שאלה גדולה.

@taldunay3414

Жыл бұрын

אנחנו מתעוררים

אני מתה עליכםםםם ❤❤❤

חברים. בורא עולם מנהל את העולם.

כמות השטויות מפליאה ואבל לפחות צוחקים הרבה

לא הבנתי למה אמרתם תמיד באורסול חח ועוד עשיתי גוגל כי חשבתי שאני טועה 😂😂 באוסולללל

חושבת שאחד המשפטים שהכי משמעותיים לי זה שכשאנחנו ב’רחוב’ של התודות אוטומטית יצאנו מהרחוב של השליליות, דבר לשים לב אליו וליישם , הלוואי, אמן