אמר רבי נחמן: "בלי חדשות אני לא יכול לחיות" ("שיח שרפי קודש" א'- ג').
גם דבר גדול וגם דבר קטן, הוא בעל משמעות עמוקה. רבי נתן כותב (ליקוטי הלכות חזקת המטלטלין ה' סעיף ב'): "כי באמת כל העולם ומלואו מלא רזין וסודות נוראות ונשגבות מאד".
אנחנו לא תמיד יודעים ומרגישים את הסוד, אבל אנחנו מאמינים בקיומו, וזה נותן לנו טעם לחיים.
בלי קשר לסוד הכל היה עלול להיות קליפה ריקה, בלי טעם, בלי עומק. נישואין, ילדים, עבודה, בילוי. הכל נהיה תפל, יבש ומשעמם. מה שאנחנו אומרים כאילו לא אמרנו, מה שאנחנו עושים כאילו לא עשינו. הכל סתמי עד מוות.
ובגלל זה אנחנו רוצים לשמוע חדשות. מה קורה, מה השתנה, מה צפוי, מה יהיה. מה יש עוד חוץ ממה שאנחנו כבר יודעים.
כשהיינו ילדים, התרגשנו מכל קופסת פח, מכל נמלה בחול, מכל עלה, מכל אבן קטנה, מאוכל פשוט ואפילו לא מתובל. הכל היה חדש, מסעיר. לפני שקנו לנו המון צעצועים צבעוניים, מצפצפים ומהבהבים, לפני שהחלפנו ערוצים, לפני שחיכו לנו הודעות חדשות במייל או בפלאפון. באופן טבעי הרגשנו את הסוד גם בדברים הכי פשוטים.
המציאות לא השתנתה. גם אם עברו עלינו שנים שהפכו את הכל למוכר וקהה, כל פיסת מציאות הכי קטנה ויום יומית גם ברגע זה היא עדיין מלאת סוד, מעוררת ריגוש.
אבל איך חוזרים לחיבור הפשוט, כמו שהיה לנו בילדות, בלי קביים של חומרי טעם וריח, בלי קליפים מתחלפים וכותרות חדשות שמשאירות אותנו רוויים בכלום, עייפים ממידע וחוויות וקהי רגש?
על פי חיי מוהר"ן שיחות השייכים לתורות סעיף כ"ז
עלים לתרופה מכתב ש"נ
ליקוטי הלכות חזקת המטלטלין ה' אות ד'
עלים לתרופה מכתב ג'
צולם באומן ערב ראש חודש אדר ב' 6/3/24