חבריו של מאיר וקנין היו ממפיקי פסטיבל נובה והמאשרום. כשהחלה המתקפה על החוגגים, החבורה התפצלה לכל עבר. מאיר ושניים מחבריו, נסו ברכב עד שנתקלו במחבלים. הם נטשו את הרכב והחלו במנוסה במרחב הפתוח. הם רצו והתחבאו לסירוגין במשך שעות, תחת ירי בלתי פוסק, וקולות של פיצוצים. במנוסתם, ראו את המראות הקשים שעל הכבישים, האנשים המתים והפצועים, והרכבים ההפוכים והנטושים. לאחר שעות ארוכות, של ריצה בשטח, נתקלו בטנדרים של ישראלים שבאו לסייע ולחלצם מהתופת. הם מצאו מקלט ותמיכה במושב פטיש ומשם פונו לבתיהם. מאיר עדין חי את רגעי המנוסה, תחושת הפחד על חייו וכאב האובדן של חבריו הטובים. מאיר מקווה שכל החטופים יחזרו כי רק אז, לדעתו, נוכל להשתקם.
‎לעדות המלאה: • "בבקשה תיקח אותנו מפה"...
‎לעדויות נוספות: • עדויות מלאות
‎#עדות710
‎ביום שאחרי, יהיו סיפוריהם של אלפי תושבים ולוחמים, ילדים צעירים ומבוגרים, ישראלים וזרים, יהודים ולא-יהודים, עדות נצח לאירועי ה-7.10.23.
‎לאתר עדות710:
www.edut710.org/
‎לעמוד הפייסבוק עדות710:
/ edut710
‎צילום: צ'רלס יעקב
‎ראיון: תמר פינגולד
עריכת וידאו: ענבל שפרינצק
‎עריכת תוכן: נעה בר חושן