דודו סעדה מארח את מעוז שוורץ - איש חינוך, סא"ל במיל', מפקד גדוד 7007.
מעוז מחנך בישיבת אמית יגל אשדוד תלמידי שמינית - רגע לפני גיוס: "יש לנו נוער גדול, דור ענק, נשמה גדולה שהתגלתה בשמחת תורה, ברגעי משבר פתאום רואים איך הם פורצים. ממש אריות שהתגלו. בשמחת תורה כשהכרזנו על צו 8 - בערב התייצבו מעל 120% גיוס, כולם מוכנים להסתער קדימה. יש לי לוחם ששילם מאות דולרים על מקום ישיבה בשירותים במטוס, כי הטיסה היתה מלאה. יש פה אהבת הארץ, אהבת המולדת. אמונה בעם שלנו, חיבור לשרשרת הדורות. בחנוכה כשהדלקנו נרות בתוך ג'בליה אני חושב שנדלקה לי ההבנה מה הכוונה 'גבורה'. בעיניי זה היכולת של הפרט לצאת מהפרטיות שלו לטובת הכלל. אני רואה את האנשים, את הרוח, את המוטיבציה. אנחנו צבא של אריות - 'הן עם כלביא יקום'. קרה לנו משבר - אבל אנחנו נצמח ונגדל ממנו. צבא הגנה לישראל זהו צבא של מפקדים מהשורה הראשונה ולוחמים אמיצים שיובילו אותנו לניצחון. אני לא מקנא באויב שיפגוש את מפקדי ולוחמי צהל בכל זירה שהיא".
בתחילת המלחמה נתתי שיחת מוטיבציה: 'יצאנו להחזיר את הכבוד שקצת הלך לאיבוד בשמחת תורה'. כשמדברים על כבוד לאומי, חייבים לחבר את הכל לסיפור הכללי שלנו כעם. אנחנו צמים ביום י"ז בתמוז בו נשברו החומות. בפריצת הגדר יש משהו שמבטל את האישיות הלאומית שלנו".
"רצועת עזה זה סרטן שבמובן מסוים גידלנו אותו במו ידינו, ובגידול הסרטני הזה יש מיליוני גרורות. כל בית שעברנו בו יש בו טרור. היינו בלא מעט בתים ואתה מוצא שם תעודות של פועלים שעובדים בתוך שטח מדינת ישראל, וכשאתה יורד למחסן אתה רואה מלא אמל"ח ומטעני צד. אין שם בלתי מעורבים. באחד הבתים בג'בליה מצאנו בתוך מזרונים עליהם ישנו ילדים - עשרות מרגמות. אתה נכנס לחדר רואה נצנצים על הקירות, הכל ורוד, בובות של ילדים. אתה פותח את הארון ואתה רואה את הבגדים מסודרים יפה ומאחורה רימוני רסס".
"אני גר באשדוד. כשהתגייסתי וחודשיים לא יצאתי מהרצועה - אשתי והילדים היו עטופים באהבה בידי השכנים, חלקם חסידי גור. כמה ימים אחרי שיצאתי אני מקבל טלפון מאחד מחסידי גור, מבקש שאעביר שיחה בבית המדרש המרכזי בגור בירושלים. הופתעתי מאוד. כשהגעתי היו באולם ענק מעל 500 אברכים. כשיצאתי היה קצת מביך - הם ליוו אותי לרכב כמו איזה אדמו"ר, הודו לי מאוד, ביקשו להתפלל עלי. בתחושה שלי קורים תהליכים בעם ישראל כולו, אבל זה תהליך ארוך. לא יגידו בבית המדרש של גור 'תפילה לשלום המדינה' בשבת הקרובה, צריך להסתכל על המציאות לא בראייה שטחית וקצרת טווח אלא בראייה עמוקה וארוכת טווח. צריכים לבחון את התהליך לאורך זמן לאורך שנים ולהאמין בעם שלנו, ביכולות שלו, בכוחות שלו על כל רבדיו".
"בתוך עזה אנחנו לא חשופים לתקשורת. אין פלאפונים, ואז המשימה שלנו נקייה וטהורה - לנצח, להכריע. בעיני לתקשורת יש תפקיד מאוד משמעותי. כל מי שמחזיק במיקרופון ביד הוא צריך להבין שהוא חלק מהמערכה הזאת והוא צריך לחזק את רוח העם, הוא חלק מהניצחון".
"תמונת הניצחון בעיניי הוא עם ישראל שמנצח בכל הגבולות שלו, מתחזק באחדותו. אנחנו אריות ומודעים לעצמנו, מודעים למי אנחנו ולשליחות שלנו. ניצחון במלחמה מבחינתי - כשמה כן היא - הכרעה. האויב כורע ברך, מבקש ומתחנן שתפסיק. הוא לא אישיות שמסוגלת לנהל מול מולך דין ודברים. בעיניי אף עזתי אסור שיחזור לבית שלו בלי שכל החטופים, השבויים והנעדרים נמצאים אצלנו".
"אנחנו נמצאים בערב ראש חודש שבט. חודש של צמיחה, נטיעה, חיבור לשורשים, משם אנחנו יונקים. צריך לדעת מאיפה באנו, לדעת שאנחנו חוליה בשרשרת עצומה וגדולה, ומשם לשאוב את הכוחות ומשם גם ננצח".