״סע לים״ מתוך האלבום ״צלילה חופשית״ שיוצא היום.
היום זה יום מיוחד, כי היום יש לי ״תאונלדת״.
ב16.2 בשנת 2005 נסעתי עם אחי לחרמון, סתם עמדתי בכיף שלי כשמישהי שגלשה שם נתקעה בי במהירות והעיפה אותי כמו שמעיפים את השפיץ של השקית שוקו.
אבל זו לא הסיבה שזה יום מיוחד, כי 16.2 יש כל שנה, מה שמיוחד זה שזה קרה בדיוק היום לפני 18 שנים, כשהייתי בן 18, מה שאומר שהחל מרגע זה ולנצח: אני יותר זמן בכיסא גלגלים מאשר בלי.
אין לי מושג למה לכולנו כבני אדם יש נטיה מוגזמת להתעסק במספרים, לקדש מספרים עגולים ולעשות ספירות לאחור לכל מיני תאריכים משמעותיים,
הרי בסופו של דבר מה זה משנה? זה רק מספר, תאריך, יום ככל הימים. אנחנו אלה שהופכים אותו למפלצת חמודה.
אבל אני יש לי טריק, במשך שנים, היום היחידי בשנה שהרשיתי לעצמי להרהר בכל מיני מחשבות גדולות מדי כמו ״למה זה קרה לי?״ ושות׳ היה ה16.2.
בכל 364 הימים האחרים המחשבות האלה הרגישו לי מיותרות ובעיקר מעכבות. הרגשתי שאני לא מצליח להתקדם לשום מקום כשהראש שלי עסוק רק בעבר ובלמה. החלטתי לא לתת להן כבוד אלא להתקדם ולבנות מחדש.
אבל כולנו יודעים שממש אסור לשמור דברים כאלה בבטן ולא להרהר בהם לעולם אחרת יום אחד אכלת אותה.
על כן ה16.2 הפך להיות יום הבאסה השנתי שם אני מרגיש שפעם אחת בשנה מותר לי להתבכיין, להתבאס על המנחוס שלי ולומר לעצמי איף, סעמק.
אחד הדברים הקבועים שתופסים לי מקום ביום הזה הוא הגעגוע לים, על הרבה הצלחתי להתגבר אבל הים המניאק הזה לא משחרר אותי.
עכשיו מה שמצחיק זה שהדבר היחיד שעוזר לי כשאני ככה מבואס זה לנסוע לים ולשבת שם מולו, שזה כמו לנסות לרפא כאב ראש עם אגרוף לאף, אבל נשבע שזה עובד לי. הים, לא האגרוף.
משהו בצבע של הים, ברעש ובמראה האינסופי מסדר לי את הבלאגן בראש , מחבר לי את הפאזל ומזכיר לי שמה שיש יש, ומה שקרה קרה, ודי עם הדרמה. איזה מזל יש לי בכלל להיות כאן וכמה שהכל כאן כזה עקום ומקסים ושביר וזמני אצל כולנו. כן, הלב יישבר, כן, אנשים שנאהב יעלמו לנו מהחיים, כן, קשה כאן רצח לפעמים. ועדיין… איזה טיול, איזה יופי. וואו!
אז הנה אני כאן, כותב את השורות האלה על החוף בסרי לנקה, שותה קוקטייל ג׳ין-אננס-ליים, ועם חיוך גדול מסתכל על הים שגם 18 שנים אחרי הוא התשובה שלי להכל.
היום נתתי לעצמי מתנה ומעכשיו התאריך ה16.2 הוא לא רק יום עצוב, הוא גם התאריך שהוצאתי את האלבום הכי יפה של הפיל הכחול.
סעו לים חברים, תהנו מהשיר ומהקליפ, תהנו מהאלבום וקחו מה שאפשר באהבה ובקלות.
והיום זה היום שלי אז תנו לי רגע:
ססעעעעעממממממקקקקקקקקקקקק!!!!!!
זהו, אפשר להמשיך ❤️
🐘
______________________________________________________________________________________________
סע לים
כשהראש לא מפסיק לחשוב על הכל ביחד
כשברגע אחד הבנת שאתה לא יודע כלום
כשהכל נראה עקום, למרות שהכל בסדר
כשאתה לא רואה איך אתה הולך לצאת מזה
סע לים
הוא תמיד שם
כשפגעת באמא ולא אמרת לה סליחה
כשנגמר הכח והשירים כבר לא עוזרים
כשהכלב שלך מת
כשהפחדים שלך בשער
כשאתה לא רואה איך אתה הולך לצאת מזה
סע לים
הוא תמיד שם
אם מישהו לקח לך את הלב ולא החזיר
אם חבר שאהבת נמצא עכשיו באדמה
אם החושך קורא לך בוא אלי
אם אתה לא רואה איך אתה הולך לצאת מזה
סע לים.
-----------------------------------------------------------------------------
קרדיטים:
מילים: לירון אטיה
לחן: מורן אטיה ולירון אטיה
שירה: לירון אטיה ושרה דיין
גיטרה קלאסית ואקוסטית: מורן אטיה
כל שאר הכלים, הקלטה, מיקס וקליפ: לירון אטיה
עיבוד: לירון אטיה ומורן אטיה
מאסטרינג: משה אטיה
----------------------------------------------------------------------------------
ניהול וייצוג בלעדי: נועם גרשלר
Noam@noamgreshler.com
הזמנת הופעות: כספית ייצוג אמנים 03-6886881
info@kaspit-art.co.il