מגילת שיר השירים היא אחת מ-5 המגילות הנכללות ב’כתובים’ שבתנ"ך, והיא הראשונה שבהן.
את המגילה חיבר שלמה המלך לעת זקנותו. כה מובא בסדר עולם רבה (פרק ט"ו): “אבל לעת זקנת שלמה סמוך למיתתו שרתה עליו רוח הקדש, ואמר שלשה ספרים הללו, משלי, שיר השירים, קהלת”. כך נאמר בפתח המגילה: “שיר השירים אשר לשלמה”. בברייתא בתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ט"ו עמוד א נאמר כי חזקיה וסיעתו כתבו ישעיה, משלי, שיר השירים וקהלת; חכמים לא באו לחלוק על פסוק מפורש. ייתכן ורצו לומר: במקורם נאמרו הדברים על ידי שלמה, אך חזקיהו וסיעתו, שחיו כ-200 שנה לאחר שלמה, ערכו את הספר והפיצו אותו בישראל.
חז"ל פירשו את מגילת שיר השירים כמשל ליחסי עם ישראל והקב"ה.
מגילת שיר השירים מכילה סודות רבים אודות האהבה העזה בין עם ישראל לעמו. במשנה (מסכת ידיים ג’, ה’) מובאים דבריו של רבי עקיבא: “שאין כל העולם כולו כדאי - כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קדש, ושיר השירים קדש קדשים”.
בלימוד שיר השירים אין כל עניין ללמוד את כולו ברצף אחד, אולם כאשר אומרים זאת כסגולה, חשוב להקפיד לומר את המגילה כולה ללא הפסק. אולם מעלה גדולה ישנה לקריאה גם אם מפסיקים בין פרק לפרק. עם זאת, אין להפסיק באמצע פסוק, ויש להשלימו לפני שרוצים לדבר.